היום ערכתי לראשונה קבלת הורים. מעמד מאוד מרגש וזכות גדולה להיות האב הרוחני של זאטוטים שהאישיות שלהם היא עדיין בבחינת חומר ביד היוצר.
מה שאני אוהב בעבודה שלי זה שיוצא לא פעם שהעיניים שלי מנצנצות ובורקות מהתרגשות: כשילד מתקדם ושמח וכשהוריו מתרגשים, ומייחלים לו הצלחה אחוזי חרדה ואהבה. לא זכור לי שיצא לי פשוט להרגיש באף עבודה קודמת שלי ועסקתי בלא מעט דברים לפני. אומרים שאין הכנסה בהוראה וזה באמת נכון, אך ההכנסה הרגשית מהעבודה מפרה ומחייה את הגוף ואת הנפש.
