לפני שנתיים היתה לי ילדה שהתקשתה להסתדר בכיתה ועשו עליה סוג של חרם. האמת בתור מחנך הייתי די אבוד. חששתי שזה מקרה אבוד. לא ידעתי איך לעזור לה להתחבר לילדים. היא היתה נוקשה ורבה עם ילדים מה שגרם לאנטי כלפיה.
היא חיפשה את קרבתן של המקובלות ובכתה ואמרה ש"אם לא אציק להן הן בחיים לא ישימו עלי". אימא שלה גם חיזקה אותה בריבים בצורה שלא הועילה. אמרה לה שכל הכבוד שהיא חזקה ועומדת על שלה.
החלטתי להעביר אותה מקום ליד ילדים מכילים יותר. ושוחחתי עם האימא על כך שיש מקום להתפשר במשחקים ולא להיות כה תחרותיים.
הילדה שיחררה מהמקובלות והתרכזה בבנות שעושות לה טוב ומקבלות אותה.
אט אט ראיתי שינוי, המקובלות חיפשו את היחס שלה ונוצר קשר בריא בינהן. הייתי בשוק שאכן כך התחולל שינוי. הילדה הפכה למקובלת והרוויחה את המקום שלה בכיתה. ואני הרווחתי אמונה בה ובכל תלמיד שיש לו את היכולות להצליח. צריך בתור מבוגר אחראי רק למשוך קצת בחוטים, ולהאמין.
