זקן פוגש צעיר ששואל אותו:
"אתה זוכר אותי?"
והזקן אומר שלא.
הצעיר מספר לו שהוא היה התלמיד שלו, והמורה שואל:
במה אתה עוסק בחיים?"
הצעיר עונה:הפכתי למורה."
"אה, כמוני?" שואל הזקן.
"כן. בעצם, הפכתי למורה כי אתה היית ההשראה שלי להיות כמוך."
הזקן, סקרן, שואל את הצעיר מתי החליט להיות מורה. והצעיר מספר לו את הסיפור הבא:
"יום אחד, חבר שלי, הגיע עם שעון חדש ויפה, והחלטתי שאני רוצה אותו.
גנבתי אותו,
חברי שם לב ששעונו חסר והתלונן מיד למורה שלנו, שהיה אתה.
אז אתה פנית לכיתה ואמרת, 'השעון של תלמיד הזה נגנב היום במהלך השיעורים. מי שגנב אותו, בבקשה להחזיר אותו.'
לא החזרתי אותו כי לא רציתי.
סגרת את הדלת וציווית עלינו לעמוד וליצור מעגל.
עמדת לחפש בכיסינו אחד אחד עד שימצא השעון.
אמרת לנו לעצום את העיניים, כי אתה תחפש את השעון שלו רק אם לכולנו יהיו עיניים עצומות.
עברת מכיס לכיס, וכשחיפשת בכיס שלי, מצאת את השעון ולקחת אותו. המשכת לחפש בכיסי כולם, וכשסיימת אמרת 'פיתחו את העיניים. מצאנו את השעון.'
לא הלשנת עליי ומעולם לא ציינת את האירוע. גם לא אמרת מי גנב את השעון. באותו יום הצלת את כבודי לנצח. זה היה היום הבזוי ביותר בחיי.
אבל זה גם היום בו החלטתי לא להיות גנב, אדם רע . אתה מעולם לא אמרת כלום, ואפילו לא גערת בי .
קיבלתי את המסר שלך בצורה הכי ברורה שיש .
בזכותך הבנתי מה צריך מורה אמיתי לעשות.
אתה זוכר את המקרה הזה, פרופסור?
הפרופסור הזקן ענה, 'כן, אני זוכר את הסיטואציה עם השעון הגנוב, שחיפשתי בכיסי כולם. לא זכרתי אותך, כי גם אני עצמתי את העיניים בזמן שחיפשתי.'
